תאונת דרכים בדרך לעבודה: המדריך המלא לנפגעים (2026)

אתם יוצאים מהבית לעבודה כמו בכל בוקר. רמזור, בלימה, מכה. לפעמים זו התנגשות קלה יחסית, לפעמים פגיעה שמטלטלת את כל היום, ולפעמים כבר בזירה ברור שמכאן מתחיל מסלול רפואי, בירוקרטי ומשפטי שלא ביקשתם לעצמכם. בשלב הזה רוב האנשים עסוקים רק בשאלה אחת: מה עושים עכשיו.

זו שאלה נכונה, אבל היא חלקית. בתיק של תאונת דרכים בדרך לעבודה, לא מספיק לדעת מה לעשות. צריך להבין למה כל צעד חשוב, ואיך כל גוף במערכת קורא את האירוע. המוסד לביטוח לאומי בוחן אם התאונה נכנסת למסגרת של פגיעה בעבודה. חברת הביטוח בוחנת את הנזק, את התיעוד, את הפערים, ואת המקומות שבהם אפשר לצמצם תשלום. מי שלא מבין את דרך החשיבה הזו, עלול לעשות טעות קטנה בהתחלה ולשלם עליה לאורך כל התיק.

מניסיוני, המלכודות אינן תמיד הדרמטיות. דווקא אמירה חפוזה בזירה, פנייה רפואית מאוחרת, תיאור לא מדויק של המסלול, או סדר פעולות שגוי בין ביטוח לאומי לבין מבטחת החובה, הם מה שמחליש תיק שהיה יכול להיות חזק. לכן חשוב לפעול מהר, אבל גם נכון.

תוכן עניינים

• הצעדים הראשונים והדחופים בזירת התאונה - מה עושים בדקות הראשונות - מה לא לעשות בשום אופן - איך לדבר עם הנהג השני

• תיעוד רפואי ואיסוף ראיות מהרגע הראשון - מה חייב להופיע במסמך הרפואי הראשון - איך אוספים ראיות מהשטח - הטעות הנפוצה ביותר

• הכרה בתאונה כתאונת עבודה מה המשמעות - הדרך הרגילה והחריג של סטייה מהותית - דוגמאות שממחישות את הגבול - מה חשוב לעשות מול המעסיק

• ניהול התיק מול הגורמים השונים ביטוח לאומי וחברות הביטוח - מי עושה מה בפועל - למה סדר הפעולות משנה - איך חברות הביטוח חושבות

• מסלולי הפיצוי ומיצוי זכויותיך המלאות - מה מגיע מביטוח לאומי ומה מגיע מחברת הביטוח - איפה אנשים מתבלבלים - מה עובד ומה לא עובד

• מתי ולמה לפנות לעורך דין מומחה - מה עורך דין עושה בפועל - הערך של היכרות מבפנים - מתי לא לחכות

הצעדים הראשונים והדחופים בזירת התאונה

בשניות הראשונות אחרי התאונה, הגוף עובד על אוטומט. יש רעש, לחץ, טלפונים, נהג נוסף שמדבר מהר, ולעיתים גם כאב שעוד לא ברור אם הוא רציני או רגעי. דווקא ברגע הזה צריך להוריד קצב ולקבל כמה החלטות פשוטות שישמרו גם על הבריאות וגם על הזכויות.

הכלל הראשון הוא בטיחות. אם אפשר, יוצאים מהרכב רק כשבטוח לעשות זאת, מרחיקים את עצמכם מסכנה מיידית, ומוודאים שאין נפגעים שזקוקים לעזרה דחופה. אם יש חשד לפגיעה משמעותית, לא מתווכחים עם הגוף ולא "ממשיכים כרגיל".

מה עושים בדקות הראשונות

1. מאבטחים את הזירה. מפעילים אורות מצוקה, נעמדים במקום בטוח, ומונעים סיכון נוסף לכם או לאחרים.

2. מזעיקים את הגורמים המתאימים. משטרה כשיש צורך בכך, ומד"א כשיש פגיעה גופנית או חשד לפגיעה.

3. אוספים פרטים מלאים. שם, טלפון, מספר רכב, תעודת זהות, רישיון נהיגה ופרטי ביטוח של כל מעורב.

4. מצלמים במקום להסתמך על הזיכרון. מסמכים, נזקים, מיקום הרכבים, סימני בלימה, תמרורים, וכל פרט סביבתי רלוונטי.

5. שומרים על איפוק מילולי. לא מתוודים, לא מתנצלים מתוך לחץ, ולא קובעים מי אשם.

כלל מעשי: בזירה אוספים מידע. לא מנהלים גרסה משפטית ולא סוגרים מסקנות.

צילום בנייד הוא כלי קריטי. במקום לרשום בחיפזון מספר פוליסה על פתק שילך לאיבוד, מצלמים רישיון, ביטוח, תעודת זהות, מצב הכביש והפגיעות ברכב. בתיקים רבים, צילום אחד ברור עוזר יותר מזיכרון כנה אבל חלקי שנמסר שבוע אחר כך.

מה לא לעשות בשום אופן

יש כמה טעויות שחוזרות שוב ושוב. הן נובעות מלחץ, נימוס, או רצון "לסגור עניין", אבל אחר כך הן פוגעות בתיק.

• לא להודות באשמה. גם אם נדמה לכם שייתכן שטעיתם, אין לכם בזירה את כל התמונה. אמירה כמו "זו הייתה אשמתי" עלולה לחזור אליכם בהמשך.

• לא להמעיט בפגיעה. משפטים כמו "אני בסדר" או "זה כלום" נאמרים הרבה מתוך הלם. בהמשך, כשהכאבים מתפתחים, הצד השני משתמש בהם.

• לא לוותר על פרטים. אם הנהג השני ממהר, לוחץ, או מבקש "נסתדר אחר כך", זה בדרך כלל לא עובד לטובתכם.

• לא להמשיך ליום עבודה כאילו לא קרה דבר. לפעמים דווקא ההחלטה להמשיך הלאה יוצרת אחר כך קושי להוכיח את עוצמת האירוע וההשלכות שלו.

איך לדבר עם הנהג השני

התקשורת צריכה להיות עניינית ויבשה. מחליפים פרטים. לא מתווכחים. לא מתלהמים. לא מנהלים שיחה ארוכה על נסיבות התאונה.

אם יש עדים, מבקשים שם ומספר טלפון בנימוס ובקצרה. עד שראה את התאונה ולא קשור לאף אחד מהצדדים יכול להפוך אחר כך לגורם משמעותי מאוד, במיוחד כשיש מחלוקת על מקום הפגיעה, כיוון הנסיעה או אופן ההתרחשות.

לפעמים כל התיק נשען על פעולה אחת פשוטה שנעשתה נכון בזירה. צילום טוב, פרט של עד, או הימנעות מאמירה מיותרת.

תיעוד רפואי ואיסוף ראיות מהרגע הראשון

התיק שלכם מתחיל במסמך הרפואי הראשון. לא במכתב עורך הדין, לא בטופס התביעה, ולא בשיחה עם חברת הביטוח. אם אותו מסמך ראשוני חלש, מעורפל או חסר, כל התיק יצטרך אחר כך לרדוף אחר הפער.

מי שנפגע בתאונת דרכים בדרך לעבודה צריך לפנות לבדיקה רפואית בלי דיחוי מיותר. זה נכון גם כשהכאב נראה נסבל, וגם כשנדמה שאפשר "לראות איך זה יתפתח". חברות ביטוח ובמקרים מסוימים גם ביטוח לאומי מסתכלים בחשד על פער בין התאונה לבין הפנייה לטיפול, במיוחד כשמופיעים בהמשך תסמינים שלא תועדו בזמן.

מה חייב להופיע במסמך הרפואי הראשון

כשאתם מגיעים למיון, למוקד, לקופת חולים או לרופא המשפחה, אל תניחו שהרופא "כבר יבין". צריך לומר במפורש ובדיוק מה קרה.

כדאי לוודא שנרשמים כמה רכיבים בסיסיים:

• נסיבות האירוע. שהתאונה אירעה בדרך לעבודה או בחזרה ממנה.

• תלונות גופניות מדויקות. כאב בצוואר, גב, כתף, סחרחורת, הגבלה בתנועה, הקרנה ליד, או כל סימפטום אחר.

• זמן הופעת הכאב. אם הכאב התפתח בהדרגה, חשוב שזה ייכתב.

• המשך טיפול והמלצות. מנוחה, בדיקות, ימי מחלה, הפניה לאורתופד, נוירולוג או פיזיותרפיה.

פגיעות מסוג צליפת שוט הן הדוגמה הקלאסית לבעיה הזו. אדם יוצא מהרכב, הולך, מדבר, מרגיש יחסית בסדר. למחרת או יומיים אחרי כן הוא כבר עם כאבי צוואר, ראש וכתפיים. בלי תיעוד ראשוני מסודר, חברת הביטוח תנסה לטעון שהכאבים מאוחרים, לא קשורים, או מוגזמים.

איך אוספים ראיות מהשטח

התיעוד הרפואי הוא עמוד השדרה. הראיות מהזירה הן החיזוק שמחזיק את הסיפור העובדתי.

טוב לעשות תיקייה בטלפון ולהכניס אליה מיד כל חומר רלוונטי. לא לסמוך על גלריה עמוסה או על הודעות ווטסאפ שייעלמו.

סוג ראיה	מה לצלם או לשמור	למה זה חשוב
נזקי רכבים	חזית, צד, אחור, פנים הרכב	מחזק את עוצמת הפגיעה ואופי ההתנגשות
מקום התאונה	כביש, רמזור, מעבר חציה, תמרורים	מבהיר את נסיבות האירוע
מסמכים	סיכום מיון, אישורי מחלה, הפניות	יוצר רצף רפואי ברור
עדים	שם, טלפון, ואם אפשר הודעה קצרה	מסייע כשיש מחלוקת על העובדות

פנייה רפואית מאוחרת היא לא רק עניין טכני. מבחינת הגוף המשלם, היא פותחת פתח לטענה שהנזק לא נולד בתאונה או לא נולד כולו בתאונה.

לשאלה אם הייתה רשלנות יש לפעמים משמעות בהכרה כתאונת עבודה. לפי ההסבר המשפטי באתר כל-זכות לגבי תאונת עבודה, גם כאשר תאונה נגרמה ברשלנות, היא לא תיחשב בדרך כלל לתאונת עבודה, אלא אם בעקבותיה המבוטח נפטר, נעשה נכה או לא מסוגל לעבוד 10 ימים לפחות. זהו סף משפטי חשוב, ולכן תיעוד היקף הפגיעה ואי הכושר מהרגע הראשון הוא לא פרט שולי אלא רכיב מהותי.

הטעות הנפוצה ביותר

הטעות השכיחה היא תיאור חלקי. נפגעים רבים מדווחים רק על הכאב הדומיננטי באותו רגע ושוכחים לציין תלונות נוספות, כי הן נראות משניות. אחר כך, כשהן מחמירות, מתחיל מאבק מיותר על עצם הקשר לתאונה.

עדיף להיות מדויקים, לא דרמטיים ולא חסכניים. לתאר את מה שיש, לא יותר, אבל גם לא פחות.

הכרה בתאונה כתאונת עבודה מה המשמעות

לא כל תאונת דרכים בדרך לעבודה מוכרת אוטומטית כתאונת עבודה. זו נקודת המוצא שחשוב להבין. יש מסגרת משפטית ברורה, ויש חריגים שמכשילים תיקים לא בגלל חומרת הפגיעה אלא בגלל הדרך שבה האירוע התרחש או תועד.

לפי הגדרת פגיעה בעבודה באתר המוסד לביטוח לאומי, פגיעה בעבודה כוללת גם תאונת דרכים שאירעה בדרכו של אדם ממקום מגוריו אל העבודה, או מהעבודה אל מקום מגוריו. באותו מקור נקבע גם החריג המרכזי: אם המבוטח "הפסיק את דרכו המקובלת בהפסקה של ממש או סטה ממנה סטייה של ממש" שלא לצורך העבודה, התאונה לא תיחשב לתאונת עבודה.

הדרך הרגילה והחריג של סטייה מהותית

המונח "הדרך" נשמע פשוט, אבל בפועל הוא לב הוויכוח בתיקים רבים. השאלה היא לא רק מאיפה לאן נסעתם, אלא מה עשיתם באמצע, למה, לכמה זמן, והאם זה עדיין חלק הגיוני מהמסלול.

יש הבדל בין עצירה אינטגרלית וקצרה יחסית לבין סטייה פרטית משמעותית. לא כל שינוי קטן שובר את הקשר לעבודה, אבל שינוי מהותי בהחלט יכול לעשות זאת.

דוגמאות שממחישות את הגבול

הטבלה הבאה לא מחליפה ייעוץ משפטי, אבל היא ממחישה איך חושבים על הדברים בפועל:

תרחיש	איך הוא עשוי להיתפס
עצירה קצרה לתדלוק בדרך הרגילה	לעיתים כחלק טבעי מהנסיעה
שינוי מסלול בגלל עומס או עבודות בכביש	עשוי להיחשב דרך סבירה
עצירה ארוכה לקניות פרטיות	עלולה להיחשב סטייה של ממש
נסיעה לעיסוק אישי לא קשור לפני ההגעה לעבודה	עלולה לנתק את הקשר לתאונת עבודה

הטעות הנפוצה היא לחשוב שאם היעד הסופי היה העבודה, כל מה שקרה בדרך "נבלע" בתוך המסלול. זה לא עובד כך. הגופים הבודקים רוצים רצף סביר, עקבי, מתועד.

כשיש שאלה על סטייה, לא מחפשים רק את המפה. מחפשים את ההיגיון של ההתנהלות.

מה חשוב לעשות מול המעסיק

לצד התיעוד הרפואי, חשוב לדווח למעסיק בהקדם. שכירים נדרשים בדרך כלל גם למסמכים הרלוונטיים מול ביטוח לאומי, והדיווח המוקדם מסייע לייצר רצף עובדתי מסודר.

כאן הרבה נפגעים נופלים. הם מתביישים, דוחים, מנסים "לא לעשות עניין", ורק לאחר זמן מתחילים לאסוף ניירת. מבחינה אסטרטגית, זה מחליש את התיק. כשיש גרסה עקבית מההתחלה, קל יותר להראות שהתאונה באמת אירעה במסגרת הדרך לעבודה ולא כאירוע פרטי שנצבע בדיעבד בצבע תעסוקתי.

ניהול התיק מול הגורמים השונים ביטוח לאומי וחברות הביטוח

מרגע שהתאונה מאחוריכם, מתחיל שלב אחר לגמרי. לא של כאב בלבד, אלא של ניהול. כאן הטעות היא לראות בביטוח הלאומי ובחברת הביטוח שני מסלולים נפרדים שלא משפיעים זה על זה. בפועל, הם קשורים, וכל החלטה באחד מהם משליכה על השני.

לפי שאלות ותשובות של המוסד לביטוח לאומי על תאונת דרכים בדרך לעבודה, בישראל תאונת דרכים בדרך לעבודה מוכרת במקביל גם כ"תאונת עבודה" וגם כ"תאונת דרכים". עוד מצוין שם כי האסטרטגיה המשפטית הרווחת היא למצות תחילה את הזכויות בביטוח הלאומי ורק לאחר מכן להגיש או להשלים את התביעה האזרחית מול מבטחת החובה, כדי לאפשר קביעה מדויקת יותר של דרגת הנכות והבסיס לחישוב הפיצוי.

מי עושה מה בפועל

במילים פשוטות, כל גוף שואל שאלה אחרת:

• המוסד לביטוח לאומי בוחן הכרה כתאונת עבודה, אי כושר, ובהמשך גם נכות מעבודה.

• מבטחת החובה בוחנת את נזקי הגוף והיקף הפיצוי האזרחי.

הבעיה היא שנפגעים רבים פועלים מול שני הגופים בלי קו אסטרטגי אחיד. הם מוסרים גרסה אחת כאן, מסמך חלקי שם, ומנסים לקדם כל חזית בנפרד. זו בדיוק הדרך לייצר סתירות.

למה סדר הפעולות משנה

אם רצים מוקדם מדי לתביעה אזרחית בלי לבסס תחילה את התיק מול ביטוח לאומי, עלול להיווצר חוסר בהירות סביב מצב רפואי, תקופות אי כושר או שיעור נכות. מצד שני, אם מחכים בלי לנהל במקביל את איסוף החומר מול מבטחת החובה, מאבדים זמן, מסמכים ולעיתים גם שליטה על התמונה הכוללת.

הניהול הנכון הוא לא "קודם אחד ורק אחר כך לחשוב על השני". הניהול הנכון הוא לבנות תיק אחד מסודר, עם סדר עדיפויות נכון.

גוף	מוקד הבדיקה	טעות נפוצה
ביטוח לאומי	הכרה, אי כושר, נכות	דיווח עובדתי לא מדויק או מסמכים רפואיים דלים
חברת הביטוח	נזקי גוף ופיצוי	מסירת מידע חפוז או ניהול מו"מ מוקדם מדי

מי שמנהל את התיק נכון לא רק מגיש טפסים. הוא בונה רצף. כל מסמך צריך לשרת גם את ההליך הנוכחי וגם את ההליך הבא.

כדאי להבין מראש את מסלול תביעת ביטוח לאומי בתאונת עבודה, במיוחד כשיש צורך בייצוג מול ועדות רפואיות, השלמת מסמכים או התמודדות עם שאלות לגבי עצם ההכרה.

איך חברות הביטוח חושבות

חברת ביטוח לא מחפשת רק את מה שיש בתיק. היא מחפשת גם את מה שחסר בו. יום שלא תועד, תלונה שלא נרשמה, הפסקה לא מוסברת בטיפול, פער בין גרסאות. מבחינתה, אלה לא פרטים שוליים אלא נקודות מיקוח.

לכן ההיגיון של ניהול תיק טוב הוא מניעתי. לסגור פערים לפני שהצד השני הופך אותם לטענה.

מסלולי הפיצוי ומיצוי זכויותיך המלאות

בסוף, רוב הנפגעים רוצים להבין מה באמת ניתן לקבל. זו שאלה לגיטימית, אבל היא מורכבת יותר ממה שנדמה. בתאונת דרכים בדרך לעבודה אין בדרך כלל קופה אחת. יש כמה מסלולים, והם משפיעים זה על זה.

לפי ההסבר על תאונות דרכים בעבודה ועל מנגנוני קיזוז, האתגר המרכזי בתיקים כאלה הוא מקסום הפיצוי הכולל תוך הבנת מנגנוני הקיזוז בין תגמולי הביטוח הלאומי לפיצוי מחברת הביטוח. ניהול לא נכון עלול להשאיר את הנפגע עם פיצוי נמוך משמעותית מהפוטנציאל, במיוחד במקרים של נכות עתידית או פגיעה בכושר ההשתכרות.

מה מגיע מביטוח לאומי ומה מגיע מחברת הביטוח

יש הבדל בין מהות התשלומים מכל גוף.

מצד ביטוח לאומי, ייתכן שתהיו זכאים לדמי פגיעה בשיעור 75% מהשכר לתקופה של עד 91 ימים, כפי שמופיע בהנחיית התוכן שסיפקה את המסגרת למאמר זה. מעבר לכך, במקרים המתאימים ייתכן גם הליך לקביעת נכות מעבודה, שיכול להוביל למענק או לקצבה, בהתאם לקביעה הרפואית והמשפטית.

מצד מבטחת החובה, הדיון הוא בנזקי הגוף הרחבים יותר. שם עולים בדרך כלל ראשי נזק כמו הפסדי שכר לעבר ולעתיד, הוצאות רפואיות, הוצאות נסיעה, עזרת הזולת וכאב וסבל.

איפה אנשים מתבלבלים

הבלבול השכיח הוא המחשבה ש"אם אפשר לתבוע בשני מקומות, מקבלים פעמיים". זה לא מדויק. כאן נכנס מנגנון הקיזוז.

אפשר לחשוב על זה כך: אם שני גופים מפצים על אותה פגיעה כלכלית, המערכת לא בהכרח מאפשרת כפל תשלום מלא על אותו רכיב. לכן לא מספיק לדעת שאפשר לתבוע בשני מסלולים. צריך לדעת איך לבנות נכון את התמונה הכוללת.

• דמי פגיעה נותנים מענה לתקופה הראשונית של אובדן הכנסה.

• קביעת נכות משפיעה על תמונת הנזק לטווח ארוך.

• התביעה מול מבטחת החובה בוחנת את מכלול הנזק, אבל לוקחת בחשבון גם מה שכבר שולם או ישולם.

השאלה הנכונה אינה "כמה מסלולים יש". השאלה היא "איך לא מאבדים כסף בין המסלולים".

מה עובד ומה לא עובד

מה שעובד הוא תכנון. להבין מוקדם אם מדובר בפגיעה חולפת או בתיק עם השלכות ארוכות טווח. לזהות אם יש סיכון לפגיעה בכושר השתכרות. לא לסגור תביעה מהר רק כי כרגע נראה שהמצב "סביר".

מה שלא עובד הוא לנהל כל רכיב בנפרד, בלי לראות את הקיזוזים, את ההשלכות העתידיות, ואת המשקל של קביעה רפואית אחת על ההליך כולו.

מי שרוצה להבין לעומק את רכיבי הנזק האזרחיים, יכול לקרוא גם על פיצויים לאחר תאונת דרכים, משום שבפועל זהו החלק שבו מתרגמים את הפגיעה היומיומית לשפה משפטית וכלכלית.

מתי ולמה לפנות לעורך דין מומחה

יש תיקים שאנשים יכולים להתחיל לנהל לבד. תאונת דרכים בדרך לעבודה בדרך כלל אינה אחד מהם. לא בגלל שהטפסים מסובכים במיוחד, אלא בגלל שההכרעות האמיתיות לא נמצאות בטופס עצמו אלא בפרטים שסביבו.

כשיש שאלה על מסלול הנסיעה, על עצירה בדרך, על פער בטיפול רפואי, על ניסוח המסמכים, על הופעה בוועדה רפואית, או על שיחה עם חוקר מטעם חברת ביטוח, אתם כבר לא נמצאים בשלב הטכני. אתם בתוך מאבק על פרשנות. ובמאבק כזה, מי שמכיר את דרך החשיבה של המערכת נמצא בעמדה טובה יותר.

מה עורך דין עושה בפועל

עורך דין בתחום נזקי הגוף לא רק מגיש מסמכים. הוא בונה קו. הוא מוודא שהגרסה העובדתית תואמת את החומר הרפואי. הוא בוחן אם יש סיכון לטענת סטייה מהדרך. הוא מכין את הלקוח לוועדות, לשאלות, ולנקודות הרגישות בתיק.

במקום שהנפגע יגיב לכל דרישה בנפרד, מישהו מנהל עבורו את התמונה הגדולה:

• בדיקת הכרה מול ביטוח לאומי והמסמכים התומכים.

• הכנה לוועדות רפואיות והצגה נכונה של המגבלות.

• ניהול מגעים עם חברת הביטוח בלי למסור מידע שמחליש את התיק.

• הערכת שווי התיק לא רק לפי הכאב הנוכחי, אלא גם לפי ההשפעה העתידית.

הערך של היכרות מבפנים

יש יתרון אמיתי לייצוג משפטי שמכיר גם את נקודת המבט של חברות הביטוח. מי שעבד עם תיקי גוף מתוך המערכת יודע לזהות מוקדם אילו מסמכים ייבדקו בזכוכית מגדלת, איפה ינסו לטעון לפער, ומתי הצעת פשרה נראית סבירה רק על הנייר.

במובן הזה, ייצוג של משרד עורכי דין וגישור שרון גליק ושות' הוא אפשרות למי שמחפש ליווי בתיקי נזקי גוף, תאונות דרכים, ייצוג מול ביטוח לאומי ווועדות רפואיות, עם נקודת מבט שמכירה גם את אופן העבודה של מחלקות תביעות גוף.

בתיקים כאלה, השאלה אינה אם יש לכם זכות. השאלה היא אם תדעו להוכיח אותה, לשמור עליה, ולתרגם אותה לפיצוי נכון.

מתי לא לחכות

אם כבר יש דחייה, אם חברת הביטוח פנתה אליכם מהר מדי, אם יש חוסר ודאות לגבי עצם ההכרה כתאונת עבודה, או אם הפגיעה לא חולפת, לא כדאי למשוך זמן. גם תיק שנראה פשוט בשבוע הראשון עלול להתגלות כמורכב חודשיים אחר כך.

הזמן הנכון לקבל ייעוץ הוא מוקדם, לפני שטעויות מתקבעות למסמכים. תיק טוב לא נבנה רק מהעובדות. הוא נבנה מהאופן שבו מציגים אותן, מתעדים אותן, ומנהלים אותן מול כל גוף בזמן הנכון.

---

אם נפגעתם בתאונת דרכים בדרך לעבודה ואתם לא בטוחים מה הצעד הבא, כדאי לקבל תמונה משפטית מסודרת כבר עכשיו. משרד עורכי דין וגישור שרון גליק ושות' מלווה נפגעים בתביעות נזקי גוף, מול המוסד לביטוח לאומי, בוועדות רפואיות ובניהול התביעה מול חברות הביטוח, תוך בניית אסטרטגיה שמכוונת למיצוי הזכויות המלא.